1. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ב. ארבל) לפיה ייעצרו שני העוררים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.
2. כנגד העוררים ואחרים הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בנצרת בגין עבירות של סחר בנשק, החזקתו, נשיאתו והובלתו, וקשירת קשר לביצוע פשע. העורר 1 הואשם אף בהפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו ובהסתייעות ברכב לפשע, ואילו העורר 2 הואשם גם בנהיגה ללא רשיון נהיגה ובלא תעודת ביטוח בת תוקף. העוררים הינם אחים - העורר 1 יליד 1983 והעורר 2 יליד 1984 - המתגוררים בשכונה המזרחית של נצרת. על פי עובדות כתב האישום, הם החזיקו ברשותם פריטים שונים של נשק לשם מכירתם בלא היתר. סוכנים סמויים מטעם המשטרה פנו אליהם בבקשה לעשות עימם עיסקות מכר של נשקו ובמסגרת זו סוכם בפגישה מקדימה ב-28.4.05 כי העוררים ימכרו להם רובה קלצ'ניקוב תמורת הסך 5500 ש"ח, וכי חלק מהתמורה תשולם בדרך של מתן אקדח 9 מ"מ מידי הקונה למוכר. במסגרת המשא ומתן ביניהם הציע העורר 1 לקונה גם רימוני יד למכירה.
ביום 1.5.05, לאחר מספר תיאומים טלפוניים בין הצדדים לעסקה, הגיעו העוררים ועימם עוד שני שותפים אל בית העלמין של קיבוץ מזרע לצורך ביצוע העיסקה. במהלך ביצוע העיסקה, שהיתה בנויה מכמה שלבים, נעצרו העוררים על ידי שוטרי משטרת ישראל. העורר 1 ניסה להימלט, וגם לאחר שנתפס על ידי השוטרים התנגד למעצרו. במסגרת השתלשלות הארועים, מיוחס לעורר 2 כי נהג ברכב ללא רשיון נהיגה ותעודת ביטוח תקפים.
3. עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי קבע כי לגבי העורר 1 קיימות ראיות לכאורה ברורות. אשר לעורר 2, הוא מצא קושי ראייתי מסוים וזאת בשל תיאורו המטעה, כדבריו, כ"אדם קירח בעל עור בהיר" בפי אחד מן הסוכנים המשטרתיים, אשר אינו עונה על איפיוניו החיצוניים. עם זאת, נוכח האליבי הבעייתי שהציג, ומאחר שנתפס בזירת העבירה כשהוא נוהג ברכב סובארו שהוביל את הנשק למכירה במהלך ארועי יום ה-1.5.05, קבע כי אף לגביו מתקיימות ראיות לכאורה במידה מספקת.
באשר לעילת המעצר, נקבע כי אופי העבירות המרכזיות - בהיותן עבירות נשק - מקים חזקת מסוכנות, כפי שעולה מסעיפים 21(א)(1()(ג)(2) ו-35(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. מקל וחומר, כאשר מדובר בנשק חם התקפי. כן נפסק, כי במקרים כגון דא, בהם המסוכנות רבה ביותר, נתגבש בפסיקה עיקרון לפיו, דרך כלל, אין מקום להחלת חלופת מעצר, אלא בנסיבות חריגות שמקרה זה אינו נמנה עליהם. הודגש, כי העורר 1 היה הרוח החיה והדמות המובילה את עסקת הנשק, ואף ניסה לחמוק מידי כוחות המשטרה אולם גם חלקו של עורר 2 בעבירות היה ממשי. בית המשפט דחה את המלצת תסקיר המבחן לשחרר את העוררים לחלופת מעצר, והורה על מעצרם, כאמור.
4. על החלטת בית המשפט המחוזי הוגש הערר שלפנינו. העוררים מתייחסים בעררם הן להיבט הראיות לכאורה והן לחלופת המעצר. לענין הראיות, קובלים הם על כך שהעדות היחידה בתיק התביעה היא זו של סוכן משטרתי אשר שימש סוכן מדיח. בהיותו כזה, אין לסמוך על עדותו "בשתי ידיים", כלשונם. במיוחד בעייתית עדות זו ביחס לעורר 2 אשר לגביו הסוכן המשטרתי אף התקשה בתיאור זהותו. עוד נטען כי יש לקחת בחשבון שהעוררים נגררו לביצוע העבירות על ידי הסוכן המדיח ולייחס לעובדה זו משקל משמעותי הפועל לזכותם. ואשר לחלופת מעצר: העוררים מעלים את המלצות תסקיר המבחן בעניינם, לפיהן קיים סיכון נמוך בלבד להישנות מעשים דומים על ידם בעתיד, ועל מסוגלותם לעמוד בתנאים המגבילים שיוטלו עליהם. כן נטען, כי בית משפט קמא לא איפשר להם להציג בפניו את טיעוניהם לעניין חלופות המעצר. העוררים צעירים בגילם, בני 21 ו-22, ללא עבר פלילי, מנהלים אורח חיים נורמטיבי ועובדים במקום עבודה מסודר, כך נטען. משכך, יש להעניק משקל רב להמלצת שירות המבחן בדבר חלופות המעצר.
עוד נטען כי חלקו של עורר 2 אינו עולה על זה של נאשמים 3 ו-4, אשר שוחררו בחלופות מעצר. ולבסוף נטען כי גם אם יורשעו העוררים, לא צפוי להם עונש מאסר בפועל, ולכן ישיבתם במעצר עתה עלולה להיות מיקדמה לעונש שבסופו של דבר לא יוטל עליהם, או לחרוג מגדר העונש שבפועל ייגזר.
5. נתתי דעתי לעיקרי הערר על רקע החלטת בית המשפט המחוזי וכלל נסיבות הענין, ואלה מסקנותי:
אשר לראיות לכאורה: בעניינו של עורר 1 ישנו חומר ראיות מוצק, וההגנה לא כפרה בכך. אשר לעורר 2, עלתה שאלה בהקשר לזיהוי שמסר הסוכן יאסר, שעשוי להיות בו משום אי התאמה לחזותו החיצונית של עורר זה. בית המשפט המחוזי התמודד עם שאלה זו תוך שניתח בפירוט את חומר הראיות הקיים. הוא הצביע על ראיות בעלות משקל המצביעות בבירור כי עורר 2 נכח בארוע ביום 1.5.05. הוא נתפס בזירת העבירה בהיותו נוהג ברכב הסובארו במהלך ביצוע העסקה. האליבי שהעלה כאילו נמצא בזמן הרלבנטי אצל אדם בשם עלי דראושה התגלה כבדוי. אשר לארועי ה-28.4.05, בהודעתו של הסוכן מיום 10.5.05 הוא קושר במפורש את עורר 2 שנתפס ברכב במועד ביצוע העיסקה ב-1.5.05 עם אותו בחור שהתלווה לעורר 1 לפגישה המקדימה כאמור. כמו כן, זיהה את עורר 2 במסדר תמונות והצביע עליו בוודאות כמי שנכח בפגישה המקדימה ב-28.4.05 וכן במועד ביצוע העסקה ב-1.5.05. גם בהודעתו מיום 5.5.05 קושר יאסר במפורש את עורר 2 עם מי שהיה עם עורר 1 בפגישה המוקדמת, ומציין כי עורר 1 אמר לו שזה אחיו, והדבר הוא אכן כך. לשאלת החוקר מדוע הגדיר אותו כ"מסופר קרחת" הסביר כי "התכוונתי שהוא מסופר קצוץ". בהודעתו מיום 1.5.05 קושר יאסר את הבחור שנהג בסובארו במועד העסקה, עם מי שהיה ביחד עם עורר 1 בפגישה המוקדמת (עמ' 7-6) הוא מוסיף (בעמ' 8) כי עורר 1 אמר לו שאחיו נמצא בסובארו, וכל אלה משתלבים היטב בזיהויו הוודאי של עורר 2.
אין כל ממש, אפוא, בטענה בדבר קיום בעיית זיהוי ראייתית כלשהי של עורר 2 כמי שהתלווה לעורר 1 במפגש המקדים ביום 28.4.05, וכמי שהיה שותף לביצוע העסקה ביום ה-1.5.05.
לאור האמור, מתקיימת תשתית ראיות לכאורית לגבי שני העוררים.
6. לענין עילת מעצר: אין חולק כי עבירות הקשורות בסחר בנשק יוצרות חזקת מסוכנות סטטוטורית המחייבת הקפדה יתירה עם המעורבים בהן מחשש לבטחון המדינה והציבור. מציאות החיים של החברה בישראל, על הסכנות הקשות האורבות לה מגורמי הטרור, מחייבת העמדתן של עבירות אלה ברף מסוכנות גבוה, והרחקתם של הגורמים המעורבים בהן ממוקדי הפעילות עבריינית, העלולה לסכן חיי אדם תמורת בצע כסף.
אין חזקת המסוכנות כאמור חזקה חלוטה. יחד עם זאת, נטל כבד רובץ על המבקש להפריכה, להוכיח ולשכנע כי שחרורו לא יעמיד שוב הפעם את הציבור בסכנה. (בש"פ 922/01 עיראקי נ' מדינת ישראל; בש"פ 2304/02 מדינת ישראל נ' רובין; בש"פ 5672/02 עאמר נ' מדינת ישראל, פד"י נו(5) 389; בש"פ 10023/03 אלקריץ נ' מדינת ישראל, פד"י נח(2) 577).
בית המשפט המחוזי ניתח בפירוט את חלקו של כל אחד מהעוררים, כמו גם את חלקם של הנאשמים האחרים בפרשה זו. הוא בחן האם ניתן לשקול חלופת מעצר לגבי מי מהם לאור אופי העבירות שנעברו וחלקו של כל אחד בביצוען. הוא הורה על הגשת תסקירי מעצר כדי לבדוק אפשרויות קונקרטיות של חלופות. בסופו של יום מצא כי בעוד שחלקם של נאשמים 3 ו-4 שולי יותר ולפיכך ניתן לשחררם, אין מקום לעשות כן לגבי העוררים שבפנינו, משחזקת מסוכנותם לא הופרכה.
7. העורר 1 היה אכן הרוח החיה בביצוע העיסקה, המוציא והמביא במשא ומתן, ומי שסיפק את פריטי הנשק. התברר כי הוא מחזיק אצלו כלי נשק מסוגים שונים, זמינים למכירה (רובה סער אוטומטי ורימוני יד כעולה מהראיות). מסוכנותו נובעת מעצם ביצוע העבירות המיוחסות לו, ומתחזקת מעובדת הימלטותו מהשוטרים, המשקפת חוסר רתיעה מהפרת חוק ומהפרת הוראות גורמי אכיפת חוק. לגבי עורר 1 לא הופרכה חזקת המסוכנות, ואין מנוס מהמשך מעצרו עד תום ההליכים.
8. התלבטתי באשר לעורר 2, אשר אף שנילווה לעורר 1 בשני הארועים נשוא כתב האישום, נראה כי תפקידו היה תפקיד שולי יותר ונילווה, שבוצע בצל הוראותיו ומרותו של העורר 1. משעברו של עורר 2 נקי, וכל עוד עורר 1 עצור עד תום ההליכים, יש בסיס לסברה כי שחרורו של עורר 2 לחלופת מעצר עשוי להשיג את תכלית המעצר תוך פגיעה פחותה בחירותו האישית. תסקיר שירות המבחן ממליץ על שחרורו בחלופה בבית דודו סמיר סאלח ברח' 4040 בנצרת, ותחת פיקוחו המלא.
9. לאור האמור, אני מחליטה:
(א) עררו של עורר 1 נדחה, והוא ישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
(ב) עררו של עורר 2 מתקבל במובן זה שהוא ישוחרר ממעצרו בכפוף לתנאים הבאים: